יום שלישי רגיל. הסעת את הילדים לבית הספר, סגרת שתי משימות בעבודה, עצרת בסופר בדרך הביתה. מבחוץ הכול בסדר. ואז, דווקא ברגע שקט ליד הכיור, בנסיעה לבד או כמה דקות לפני השינה, עולה מחשבה שקשה להגיד בקול:
החיים האלה בסדר גמור. אז למה הם כבר לא מרגישים כמו החיים שלי?
לא בהכרח קרה משהו דרמטי. העבודה ממשיכה, המשפחה שם, השגרה מתפקדת. ובכל זאת משהו מרגיש פחות מדויק. מטרות שפעם נראו חשובות כבר לא מרגשות באותה מידה, התפקידים בבית משתנים, והשאלה "מה הלאה?" מתחילה להופיע יותר ויותר.
נהוג לקרוא לתקופה הזאת "משבר גיל 40" או "משבר אמצע החיים". אבל לפני שמנסים לפתור אותה, כדאי לשאול שאלה אחרת:
משבר גיל 40 או צומת באמצע החיים?
"משבר אמצע החיים" אינו אבחנה רפואית, וגם לא שלב שכל אדם חייב לעבור. יש מי שיחוו תקופה של שאלות ושינוי סביב גיל 40, אחרים בגיל אחר, ויש מי שלא יחוו אותה כלל.
גם המילה "משבר" יכולה להטעות. היא גורמת לנו לדמיין משהו שנשבר: התפטרות פתאומית, שינוי דרמטי בזוגיות או החלטה להפוך את החיים.
בפועל, אצל אנשים רבים החוויה הרבה יותר שקטה.
אתה ממשיך לעבוד, לגדל ילדים ולנהל את החיים, אבל מדי פעם מופיעה השאלה:
האם זו באמת הדרך שבה אני רוצה להמשיך?
לכן אפשר להסתכל על התקופה הזאת גם כעל צומת. בצומת לא חייבים למהר לשנות כיוון. קודם כדאי להבין איפה נמצאים, לאן הדרך הנוכחית מובילה ומה האפשרויות האחרות.
מה יכול לעורר את התחושה הזאת?
אין גורם אחד למשבר גיל 40. פעמים רבות מדובר בשילוב של כמה תהליכים שמתרחשים במקביל.
השגת את היעדים, ומה עכשיו?
בשנות העשרים והשלושים החיים מלאים ביעדים ברורים: לימודים, מקצוע, זוגיות, ילדים, בית, התקדמות בקריירה.
ואז חלק גדול מהרשימה כבר הושלם.
דווקא בנקודה הזאת יכולה להגיע שאלה שלא תמיד התכוננו אליה: עכשיו מה?
לפעמים מתברר שמטרות שהתאימו לנו לפני 15 או 20 שנה כבר אינן מרגישות מדויקות. זה לא אומר שטעינו. אנחנו פשוט לא אותם אנשים שהיינו כשבחרנו אותן.
במקום לשאול "איפה טעיתי?", אולי נכון יותר לשאול: מה חשוב לי היום?
הזהות והתפקידים מתחילים להשתנות
במשך שנים אנחנו מגדירים את עצמנו דרך התפקידים שלנו: הורה, בן או בת זוג, מנהל, עובדת, מפרנס, האדם שכולם נשענים עליו.
אבל החיים משתנים.
הילדים גדלים ונעשים עצמאיים יותר. הקריירה מתייצבת. מטרות כלכליות שפעם העסיקו אותנו כבר אינן במרכז. ולעיתים גם הזוגיות נראית אחרת אחרי שנים שבהן הילדים והמשימות תפסו את רוב המקום.
כשמתפנה מרחב, עולה פתאום שאלה פשוטה ולא תמיד קלה: מה אני רוצה בשביל עצמי?
"בגיל הזה כבר הייתי אמור…"
מקור נוסף לתחושת החמצה הוא ההשוואה ללוח זמנים מדומיין.
"בגיל הזה כבר הייתי אמור להיות בתפקיד בכיר יותר."
"כבר הייתי אמורה לעשות את השינוי."
"היינו אמורים לגור אחרת."
הציפיות האלה יכולות להגיע מהמשפחה, מהסביבה, מהרשתות החברתיות וגם מהתוכניות שבנינו לעצמנו בגיל צעיר יותר.
אבל החיים אינם מתקדמים לפי לוח אחיד.
במקום לבדוק ללא הפסקה האם הגענו למקום שבו "היינו אמורים להיות", אפשר להתחיל לברר האם הדברים שאנחנו עדיין רודפים אחריהם באמת חשובים לנו.
הוויתורים הקטנים שמצטברים
לפעמים אין בחיים החלטה אחת גדולה שהובילה לתחושת התקיעות.
יש הרבה ויתורים קטנים.
הקורס שנדחה כי לא היה זמן. הספורט שנעלם מהשגרה. התחביב שהפסקנו. החברים שפעם פגשנו בכל שבוע והיום כמעט לא רואים. הערב שהיה פעם שלנו ונבלע בתוך העבודה והמשפחה.
כל ויתור בפני עצמו היה הגיוני. אבל כשהם מצטברים, עלולה להיווצר תחושה שהחיים מלאים בדברים שצריך לעשות, ופחות בדברים שאנחנו רוצים לעשות.
וזה גם מקום טוב להתחיל ממנו.
לא חייבים להפוך את כל החיים. לפעמים אפשר להתחיל בלהחזיר דבר אחד שהיה פעם חלק ממך.
אז מאיפה מתחילים?
הצעד הראשון לא חייב להיות דרמטי. אפשר להתחיל באיסוף מידע על עצמנו.
חשבו על תקופה בשנה האחרונה שבה הרגשתם טוב יותר. מה היה בה שונה? עם מי הייתם? איך נראה סדר היום? כמה עבדתם? האם היה יותר זמן לעצמכם? האם עשיתם משהו שכבר נעלם מהשגרה?
לאחר מכן אפשר לבחור שינוי קטן אחד.
שעה קבועה בשבוע לעצמכם. חזרה לפעילות שאהבתם. מפגש עם חבר. זמן שבו העבודה נשארת מחוץ לדלת.
ולפעמים כדאי גם להגיד בקול את מה שמסתובב בראש.
עם בן או בת הזוג, חבר קרוב או במסגרת מקצועית. כשנותנים לתחושה מילים, קל יותר להבין האם מדובר בשחיקה, בחוסר משמעות, בפחד מהזמן שעובר, בצורך בשינוי או במשהו אחר לחלוטין.
משבר יכול להפוך גם לנקודת צמיחה
בהתמודדות עם משברים, המטרה אינה בהכרח לחזור במהירות לחיים כפי שהיו קודם.
גירושים, אובדן, פיטורים ומשבר גיל הם מצבים שונים, אבל בכולם יכולה להופיע תחושה שהקרקע המוכרת השתנתה.
דווקא בתקופה כזאת אפשר לעצור, לייצר מחדש תחושת יציבות ולבדוק מה רוצים לקחת לפרק הבא.
אלון שמש – מטפל רגשי ומאמן להתפתחות אישית , מלווה אנשים בתקופות של שינוי ומשבר ועוזר לזהות דפוסים שמעכבים אותם, להבין מה הם רוצים לשנות ולתרגם את הבירור לצעדים מעשיים.
אלון מעביר גם את ההרצאה והסדנה "משבר גיל 40, מנוף לצמיחה", המיועדת לגילאי 35–50 ועוסקת בין היתר בביטחון עצמי, אמונות מגבילות, בחירה והאפשרות להשתמש בצומת הזה כדי ליצור שינוי.
לפרטים נוספים על הסדנאות הקיימות
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
אין צורך לחכות לקריסה כדי לבקש עזרה.
אם תחושת הריקנות, העצב, החרדה או חוסר השקט נמשכת ומכבידה, אם היא משפיעה על השינה, העבודה, הזוגיות או התפקוד, או אם פשוט מרגישים שקשה למצוא לבד את הדרך קדימה, כדאי לשקול פנייה לאיש מקצוע מתאים.
במקרה של מצוקה נפשית חריפה או מחשבות על פגיעה עצמית, חשוב לפנות בהקדם לקבלת סיוע מקצועי ולא להסתפק במידע באינטרנט.
לפעמים משבר הוא לא סוף הדרך שהכרנו – אלא הזדמנות לבחור באופן מודע יותר איך ייראה הפרק הבא.
